שלום, אני נוסעת
צילום שרון ברקת, לונדון, 1997
לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. חייתי בה כמה שנים בלתי נשכחות בשנות התשעים ומאז שעזבתי לא חזרתי לבקר בה. והנה אנחנו נוסעים מחר לחופשה משפחתית בלונדון ואני עמוסה בתכניות. בין הרחובות, השווקים והחדרים שאני מתכננת להיכנס אליהם, אני מחכה להזדמנות להגיע לATELIER Abigail Ahern, המקום של המעצבת והסטייליסטית, בעלת בית ספר לעיצוב, שפרסמה מספר ספרי עיצוב, והיא גם בעלת בלוג יומי שנושא את שמה. בקיצור סוג של אימפריה.
אביגיל מערבבת תקופות וסגנונות בצורה מרתקת. העיצוב שלה הוא אקלקטי בוהמייני וזוהר, הוא כהה וצבעוני, דרמטי ומלא הומור. בספר שהיא הוציאה בשם decorating with style, היא מונה מרכיבים שהופכים חלל למרגש. בין השאר היא מספרת שהיא מאמינה בהחלטות עיצוביות שנבנות על בסיס רגשי ולא על בסיס רעיוני. העניין הוא למצוא את הסטייל האישי שלא עוקב אחרי חוקים וטרנדים, אלא לאסוף חפצים שאתה אוהב. היא מאמינה שמקום אישי הוא מקום שמורכב מאוסף של פריטים שאנחנו אוהבים ושחיברנו אותם ביחד. זה לא צריך להיות כפוף לתיזה, וכמובן שהעניין הוא במינונים והאיזונים. ולסיום, בפוסט שעלה היום בבלוג שלה, בין חמשת הטיפים שהיא נותנת לעיצוב חלל היא מציעה גם לתת מקום לחפץ "מכוער", כזה שיעזור למקום להיראות נונשלנטי ולא מעוצב מידי. כי באמת, מי צריך מושלם?... אז עכשיו אני אוהבת אותה אפילו יותר.
Abigail Ahern
Abigail Ahern
Abigail Ahern
Abigail Ahern
לא אהיה בשבועיים וחצי הקרובים אבל אני מבטיחה שאחזור לחפש אתכם פה, ואביא איתי תמונות וסיפורים.